אין כמו יום חופש כפוי בגלל גשם מציק שלא מוכן להפסיק כדי להמשיך לספר על עלילותינו בגולה.
אז כמו שסיפרנו בפרק הקודם, לאחר ביקור בבואנוס איירס ובפורטו מדרין ולאחר נסיעה של 12 שעות באוטובוס הגענו למעוז הסטייקים והשוקולד ברילוצ'ה. את היום הראשון בעיר תכננו להעביר באיסוף מידע על הפעילויות המוצעות באזור. לא חשבנו שהמידע יגיע אלינו בכזאת קלות. לאחר שהתמקמנו באכסניה חביבה ועידכנו בפייסבוק שאנחנו בברילוצ'ה יצאנו לדרכנו לכיוון האינפורמסיון טוריסטיקו ולהפתעתנו הרבה באכסניה השכנה ראינו דמות מוכרת מבעד לחלון: חברנו היקר נועם בכבודו ובעצמו! כן כן זה שאמר לנו שאנחנו בדיוק נפספס אותו כי הוא נוסע לבואנוס איירס בדיוק כשאנחנו יוצאים משם... מיותר לציין שהפגישה היתה מרגשת וסוחטת דמעות, ואת שאר היום העברנו בעדכון סיפורים וחוויות וברישום מפורט של הפעילויות המצפות לנו בשבוע הקרוב. כמובן שבאותו יום הספקנו לטעום את השוקולד הטעים בעיר וגם לבדוק על מה המהומה הרבה בעניין הביפה דה לומו במסעדה המפורסמת של אלברטו (הממצאים: הסטייק הכי טעים שאכלנו).
למחרת יצאנו לטיול סוסים בקרבת אחד האגמים באזור. אחרי (עוד) ארוחת אסדו דשנה הלבישו אותנו במגינים וקסדות ויצאנו לפגוש את הסוסים שלנו. נעמה קיבלה את חוזפינה - סוסה חומה ורעבה עם רצון משלה שלא ממש מתעניינת בהוראות הרוכבת שלה. אוסקר קיבל את פרימה - שקיבלה את שמה כי נולדה פגה אבל לא היה שום זכר לחולשתה כאשר היא ואוסקר השאירו אבק לשאר הרוכבים בקבוצה. את שלוש השעות הבאות (שנדמה כי נמשכו אולי 10 דקות) העברנו ברכיבה ביער, בשדות וגם נכנסנו עם הסוסים לאגם - הבעיה העיקרית היתה שחוזפינה לא הסכימה להתקדם בלי לנגוס באיזה שיח, וכשנכנסנו לאגם היא לקחה את נעמה לתוך השיחים במקום ללכת אחרי כולם... סיימנו את הרכיבה עייפים ודואבים (בכל זאת סבא וסבתא) ולכמה רגעים גם מרוצים, עד שנזכרנו בתכנית שלנו למחר: רכיבה של 30 ק"מ על אופניים בעליות ומורדות של מסלול הסירקיטו צ'יקו.
למרות שהנסיון של נעמה ברכיבה על אופניים מסתכם בכ2 ק"מ מישוריים במשך כל ימי חייה, החלטנו לנסות ולהשלים את המשימה. התייצבנו בבוקר בחנות השכרת האופניים אבל ברגע שנעמה התחילה לרכב המבט של הבחור מהחנות הסגיר שהוא ניבא נכונה את סוף הסיפור: את חמשת הקילומטרים הראשונים העברנו בעיקר בהליכה, קיטורים וניסיונות כושלים להתקדם. החלטנו שנגיע לתצפית הראשונה (שאמורה להיות גם המרהיבה ביותר במסלול) ונחזור חזרה. הדרך חזרה היתה קצת יותר קלה (כי ידענו שהסוף מתקרב) והבנו שכנראה לא נעשה עוד טיולי אופניים בחודש הקרוב. המשך היום היה קצת יותר פורה ומוצלח, כאשר עלינו ברכבל לתצפית על כל האזור - בהחלט אחד הנופים היפים ביותר שראינו בחיינו (ותודה למזג האויר המעולה שעזר קצת לעניין). לא פלא שקוראים לאזור של ברילוצ'ה שוויצריה הקטנה: אגמים תכולים מוקפים בגבעות ירוקות ובפסגות מושלגות מכל כיוון. גם התמונות הכי טובות שיש לנו לא יוכלו להמחיש את החוויה (רמז למי שעדיין לא היה שם).
 |
| הנוף מתצפית הק"מ ה17.5 |
ביום הרביעי שלנו בברילוצ'ה עברנו חוויה אנתרופולוגית קשה כאשר יצאנו לטיול ג'יפים (עם חורחה הנהג הפסיכי) בחברת קבוצת ילידים מארץ רחוקה ומוזרה ששמה ישראל. ברגע שנכנסנו לג'יפ ושמענו את קולו של עופר לוי בוקע בפול ווליום מהרמקולים הבנו שהולך להיות לנו יום מעניין. בהמשך הטיול התוועדנו ללהיט הקיץ הבא בישראל - "חורחה חורחה הוא האיש, הוא יביא לנו חשיש!" ולאחר שהגיעה לאזניהם שמועה שיושב איתם בג'יפ זוג שהתחתן לא מכבר נשמעו מיד קולות צהלולים וכל הג'יפ התחיל לשיר תוך מחיאות כפיים סוערות "איזה חתן? חתן יפה... איזה כלה? כלה יפה..." במלעיל כמובן.
אך הנסיעה הפרועה בשטח, המבטים המבינים של מיטל (עליה עוד תשמעו בהמשך) והאסדו שאכלנו אח"כ אצל חורחה בבית כיפרו על הזוועה. גולת הכותרת הייתה כמובן הקינוח המפורסם של חורחה - בננה על האש עם חצי קילו דולסה דה לצ'ה (ריבת חלב), סירופ שוקולד וסוכריות צבעוניות (זה עוד יותר טעים ממה שזה נשמע).
 |
| קינוח הבננות המפורסם של חורחה |
שבוע טוב והמשך צפיה מהנה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה