חגיגות עצמאות לא צפויות ועוד כמה הפתעות באנטיגואה

הזהירו אותנו מראש, אבל כנראה שלא התכוננו מספיק. אנחנו מגיעים לנתב"ג ב-3 לפנות בוקר יומיים לפני ראש השנה, והשדה עמוס כמו כביש 1 מתל אביב לירושלים ביום ראשון בבוקר. מסתבר שאנחנו לא היחידים ששמו לב לצירוף החגים המושלם השנה. מצפות לנו עוד שעות טיסה רבות, כולל עצירה קצרה במדריד, אבל אם אנחנו רוצים לרמות את הג'ט לג נהיה חייבים להשאר ערים כל הטיסה כדי להזיז את הלילה לשעון גואטמלה. ניסינו, באמת שניסינו... ואנחנו הולכים להצטער על הכשלון הזה במשך כל השבוע הראשון כשנתעורר כל לילה מתישהו בין 3 ל-5.
שדה התעופה בגואטמלה סיטי מזכיר יותר איזה מנחת רפאים באמצע המדבר. בתור הטיסה היחידה שנוחתת שם בטווח של כמה שעות אנחנו מקבלים יחס אישי במיוחד (כמעט כמו בבית החולים בפורטו נטאלס, צ'ילה, שם בתור הפצועה היחידה נעמה לא קיבלה יחס בכלל).
לאחר שמעדכנים אותנו בשדה התעופה שלמחרת מתחילות חגיגות יום העצמאות של גואטמלה (ולכן מכיוון שהבנקים יהיו סגורים כדאי לנו להחליף הרבה כסף בשדה התעופה עבור שער ההמרה הכי גרוע שנתקלנו בו עד עכשיו. אל דאגה, לא נפלנו בפח!), אנחנו לוקחים מונית לאנטיגואה, וזו ההזדמנות שלנו להתחיל להסיר חלודה מהספרדית העילגת שלנו. אנחנו מנסים להחליף מילה עם הנהג, אך ההישג המשמעותי היחיד שלנו בשיחה הזו הוא שאנחנו מצליחים לאחל לו חג מולד שמח במקום יום עצמאות שמח (בכל זאת היינו בארגנטינה בדצמבר אז זו הברכה היחידה שאנחנו מכירים).
מדי פעם לאורך הדרך אנחנו עוקפים חבורת רצים שבידיהם לפידים בוערים. אחרי שנראה הרבה כאלה ביומיים הקרובים, נגלה כי זו מסורת על פיה הם חוגגים את השחרור מהכיבוש הספרדי על ידי ריצה חופשית ברחובות תוך כדי שירה וצעקות, לקול עידוד העוברים והשבים. בדרך למלון אנחנו מספיקים לראות קצת מאנטיגואה, ומיד מוקסמים מהרחובות הציוריים עם הבתים הצבעוניים על רקע הרי הגעש המקיפים את העיר. מסתבר שאחד מהם התפרץ ממש כמה שעות לפני שהגענו, ועדיין רואים את העשן והאפר המתנשאים לגובה רב.

רצים ברחובות לכבוד השחרור

לאחר שנת לילה טרופה אנחנו מתעוררים לקול פיצוצים ותזמורות מהרחוב, אך קולות הפיצוצים אינם מלבבים כקולות זיקוקים ונפצים, אלא יותר כמו נפילות טילים. ואכן, אנחנו יוצאים לרחוב ומגלים שאת מצעד התזמורות והתחפושות המסורתיות הנערך בכל רחבי העיר מלווים שני מחבלים גואטמלים שיורים מרגמות לאויר בכל צומת בה המצעד עובר. לא מומלץ לבעלי לב חלש ותושבי קו עימות לשעבר...
חגיגות העצמאות של הגואטמלים ממש מעוררות השראה. במקום על-האש וספריי קצף על כל חלקת דשא פנויה, הם חוגגים על ידי מצעד שבו כל קבוצת ילדים לבושה בתחפושות שמסמלות אלמנטים מהמסורת של גואטמלה. כך, לצד ילדות הלבושות בבגדים הרקומים המסורתיים ואוחזות בידיהן כדים, צועדים גם ילדים המחופשים למגפי בוקרים, אבוקדו ואנטנה סלולרית. עושה רושם שככל שהילד קטן יותר ופחות שולט בגורלו כך התחפושת שלו מגוחכת יותר. את התהלוכה המשעשעת הזו מלוות תזמורות צעידה רבות המורכבות בעיקר מקסילופונים ענקיים והרבה מאוד סוגים של תופים, והאווירה פשוט נהדרת. בין לבין עוברת לה עוד קבוצת רצים עם לפידים ואנחנו מיד מצטרפים (למעודדים כמובן, לא לרצים).



התהלוכה המסורתית עם סמלי המולדת

בהמלצת האינפורמסיון דה טוריסטיקו אנחנו מחליטים ללכת לתצפית מעל העיר שחייבים להגיע אליה בליווי משטרת התיירות כי יש בדרך קטע שמועד לשוֹדֵדוּת. אנחו הולכים לחפש את משטרת התיירות לפי מה שסימנו לנו במפה וכך אנחנו מגלים כמה תובנות חשובות: 1. הגואטמלים כאלה נחמדים שמישהי ששאלנו אותה איפה משטרת התיירות פשוט הסכימה ללוות אותנו לשם מרחק 10 דקות הליכה בכיוון ההפוך מזה שהלכה אליו. 2. יש שתי משטרות תיירות באנטיגואה וכמובן שהגענו אל הלא נכונה. 3. גואטמלים לא יודעים לקרוא מפה. 4. אנחנו עדיין לא יודעים לדבר ספרדית כמו שחשבנו. 5. שעת יציאה לסיור הינה בגדר המלצה בלבד, וכשאנחנו סוף סוף מוצאים את המקום ברגע האחרון, אומרים לנו שהסיור ייצא עוד 40 דקות, ואכן אחרי 5 דקות הסיור יוצא לדרך. החבורה העליזה מונה 10 מטיילים ישראלים, שני שוטרים - אחד עם אקדח בחגורתו ואחד עם ספר בידו, ושוטרת אחת עם בטן חודש שביעי. אנחנו תוהים מה בדיוק יעשו השלושה במקרה של מתקפת שודדים. התשובה מתבררת כאשר לאחר הליכה של כמה רחובות המשכיל וההריונית קונים ארטיק בפיצוציה וחוזרים על עקבותיהם. השוטר השלישי מלווה אותנו כמעט עד המטרה אך כדי להתחלק במעמסת ההגנה עלינו, הוא מעביר אותנו לשוטר רביעי שאיתו אנחנו עולים 333 מדרגות עד לתצפית המרהיבה מעל העיר המוקפת הרי געש בשעת הדימדומים. האמת היא שחוץ מחבורת ערסים קטנה שפגשנו בראש הגבעה, הטיול הפסטורלי בכלל לא נראה מסוכן כמו שהזהירו אותנו אך אין ספק שהרווחנו חוויה הזויה במיוחד עם כמה שוטרים בעלי שיניים מזהב וסבלנות מברזל. בכל זאת, לא קל ללוות קבוצה של 10 ישראלים קולניים, ואנחנו מתחילים לחשוב שאולי הכוונה הייתה להגן על העיר מפנינו.

תצפית על אנטיגואה בחברת שוטר וערסים מקומיים

בערב הסצינה המוזיקלית עולה מדרגה. אחרי שהצלחנו לגרור את עצמנו מהחדר כדי לא להרדם בשמונה בערב, אנחנו מגלים שהתזמורות הרציניות יצאו רק עכשיו לרחובות. מתחת לקשת הרחבה ברחוב הראשי, עומדת להקת מתופפים וקסילופוניסטים ענקית ומגייסת את האקוסטיקה להגברת הרעש. האנרגיה שיוצאת מהלהקה הזו מחזיקה אותנו ערים לפחות עד... תשע וחצי בערב! אנחנו מגלים שבחצות צפויים להיות זיקוקים בשמי העיר אבל אנחנו מצידנו צפויים לישון. למחרת בשש בבוקר יאספו אותנו לטיפוס על הר הגעש "פאקאייה".

תזמורת לילית ואווירה מחשמלת

בפרק הבא, נכיר את ליונל המדריך, נבחן את סבלנותם של הקביירוס, נגלה יכולות מיקוח חבויות ונחגוג את ערב ראש השנה בצורה מפתיעה ועם אנשים מפתיעים.



הפרק הקודם
הפרק הבא